בדוגמה הבאה נעשה שימוש בשלוש מדיניות של הקצאת הודעות:

1. יוצר שלושה משתני זרימה בבקשה, עם ערכים סטטיים
2. קבלת משתני התהליך באופן דינמי במדיניות השנייה בתהליך הבקשה
3. הגדרתם במטען הייעודי (payload) של התגובה

<!-- Policy #1: Set variables in the request -->

<AssignMessage name="AM-set-variables">
    <!-- Create a variable named myAppSecret -->
    <AssignVariable>
        <Name>myAppSecret</Name>
        <Value>42</Value>
    </AssignVariable>
    <!-- Create a variable named config.environment -->
    <AssignVariable>
        <Name>config.environment</Name>
        <Value>test</Value>
    </AssignVariable>
    <!-- Create a variable named config.protocol -->
    <AssignVariable>
        <Name>config.protocol</Name>
        <Value>gopher</Value>
    </AssignVariable>
</AssignMessage>

במדיניות הראשונה, הרכיב <AssignVariable> יוצר ומגדיר שלוש משתנים בבקשה. כל רכיב <Name> מציין שם משתנה, וכל רכיב <Value> מציין את הערך.

המדיניות השנייה משתמשת ברכיב <AssignVariable> כדי לקרוא את הערכים ויוצרת שלושה משתנים חדשים:

<!-- Policy #2: Get variables from the request -->
<AssignMessage continueOnError="false" enabled="true" name="get-variables">
  <AssignTo createNew="false" transport="http" type="request"/>
  <!-- Get the value of myAppSecret and create a new variable, secret -->
  <AssignVariable>
    <Name>secret</Name>
    <Ref>myAppSecret</Ref>
    <Value>0</Value>
  </AssignVariable>
  <!-- Get the value of config.environment and create a new variable, environment -->
  <AssignVariable>
    <Name>environment</Name>
    <Ref>config.environment</Ref>
    <Value>default</Value>
  </AssignVariable>
  <!-- Get the value of config.protocol and create a new variable, protocol -->
  <AssignVariable>
    <Name>protocol</Name>
    <Ref>config.protocol</Ref>
    <Value>default</Value>
  </AssignVariable>
  <IgnoreUnresolvedVariables>true</IgnoreUnresolvedVariables>
</AssignMessage>

במדיניות השנייה, הרכיב <Ref> מפנה למשתנה המקור, והרכיבים <Name> מציינים את השמות של המשתנים החדשים. אם אין גישה למשתנה שאליו מפנה הרכיב <Ref>, אפשר להשתמש בערך שצוין ברכיב <Value>.

כדי לנסות את קבוצת המדיניות הזו:

1. מוסיפים את מדיניות מספר 1 ומדיניות מספר 2 לתהליך הבקשה. חשוב להקפיד להציב את מדיניות מספר 1 לפני מדיניות מספר 2.
2. מוסיפים את המדיניות השלישית בתהליך התגובה.
3. המדיניות השלישית משתמשת ברכיב <Set> כדי להוסיף את המשתנים לתשובה. ‫ בדוגמה הבאה מוצג מטען ייעודי (payload) של XML בתגובה ש-Edge מחזיר ללקוח:

   <!-- Policy #3: Add variables to the response -->
   <AssignMessage continueOnError="false" enabled="true" name="put-em-in-the-payload">
     <DisplayName>put-em-in-the-payload</DisplayName>
     <Set>
       <Payload contentType="application/xml">
         <wrapper>
           <secret>{secret}</secret>
           <config>
             <environment>{environment}</environment>
             <protocol>{protocol}</protocol>
           </config>
         </wrapper>
       </Payload>
     </Set>
     <IgnoreUnresolvedVariables>true
     </IgnoreUnresolvedVariables>
     <AssignTo createNew="false" transport="http" type="response"/>
   </AssignMessage>

   הערה: כדי לגשת למשתני זרימה ב-<Set>, צריך להוסיף אותם בין סוגריים מסולסלים.

   חשוב להגדיר את המאפיין contentType של רכיב <Payload> כ-application/xml.

4. שולחים בקשה לשרת ה-proxy של ה-API. לדוגמה:

   curl -vL https://ahamilton-eval-test.apigee.net/myproxy

   אם רוצים, אפשר להעביר את התוצאות דרך כלי כמו xmllint כדי שה-XML יוצג במבנה מעוצב:

   curl -vL https://ahamilton-eval-test.apigee.net/myproxy | xmllint --format -

   גוף התגובה אמור להיראות כך:

   <wrapper>
     <secret>42</secret>
     <config>
       <environment>test</environment>
       <protocol>gopher</protocol>
     </config>
   </wrapper>